שושה נ' מפכ"ל משטרת ישראל ואח'

החלטה

העתירה שבכותרת הוגשה לבית משפט זה ביום 25.4.2013 והתבקש בה להסיר את המניעה המשטרתית שהייתה רשומה לעותר ובכך לאפשר לו כניסה לישראל או לישובים באזור, לצורכי עבודה ופרנסה. לאחר הגשת תגובה מקדמית ותגובה לתגובה; וכן דיון קצר שהתקיים לפניי, הודיעו המשיבים על הסרת המניעה שהייתה מוזנת נגד העותר. העתירה נמחקה בפסק דין מיום 12.11.2013. נותרה להכרעה טענת העותר שלפיה יש מקום לחייב את המשיבים בהוצאותיו בנסיבות המקרה.

לאחר שעיינתי במכלול החומר שלפניי ובטענות הצדדים לעניין אחרון זה, מסקנתי היא שדין הבקשה לחיוב בהוצאות להידחות. בכל הקשור לטענה שעניינה אי מיצוי הליכים, הרי שגם אם יש לקבל את טענת העותר שלפיה הוא פנה באופן שנמסר לו על ידי הגורם המוסמך, הרי שעדיין לא הוגשה בקשה להיתר על ידי מעסיק. גם אם אין פגם בכל האמור לעיל בנסיבות המקרה, הרי שעדיין הסרת המניעה בנסיבות המקרה באה רק לאחר הדיון ולאחר שבתגובת העותר לתגובה המקדמית הופיע לראשונה פירוט בעניין הבלבול האפשרי בין העותר לבין תושבים אחרים. פירוט זה לא הופיע בשלבים מוקדמים יותר מטעם העותר – להבדיל מטענה כללית שלפיה אין מקום לטענות נגד העותר. במובן זה, לא שוכנעתי שהנסיבות הן כאלו שמוצדק בהן לחייב את המשיבים בהוצאות העותר בגין הגשת העתירה. על כך יש להוסיף גם את האמור בתגובת המשיבים בכל הקשור בסעיף 9 לעניין הקשיים האפשריים בטענת הטעות בזיהוי ביחס לידיעות מודיעיניות אחרות. מבלי להכריע בעניין זה, הרי שמשמעותו היא שממילא העתירה לא בוררה לגופו של עניין אלא שהיא הסתיימה בעקבות הודעת המשיבים. במצב דברים זה וכאמור, אין עילה לחיוב המשיבים בהוצאות העותר.

הבקשה לחיוב בהוצאות נדחית אפוא.

המזכירות תשלח החלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ז טבת תשע"ד, 30 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: